שיחה עם עוד ביום - 8.9.2021 - ראש השנה תשפ"ב

רקע:
עודד בן 47, היה תמיד מילדותו ילד סגור, מתלבט המון עם יכולות רבות אולם נודניק גדול...
הוא צמח להיות גבר מצליח ששרת ביחידה מובחרת, היה בעולם, חי כמה שנים בניו-יורק, נישא, הביא לעולם בת שהיום היא בכיתה ה והתגרש כשעוד היתה קטנה.
הוא חזר לארץ לפני כמה שנים לאחר שהצליח בעסקים ולכן אין לו בעיה כלכלית.

עודד הפך להיות טבעוני, רוחני, איש של יוגה, קבוצות נפש, ומסיבות טבע עם חברים מעולמו שבנה לו.

לפני מספר חודשים, כנראה לאחר אימון יוגה יומי על דשא ביתו בנוף ים, הוא נכנס הביתה ומשהו רע מאד קרה שם.
עד היום הוא לא זוכר מה היה אולם מאחר ולא הגיע לקחת את בתו למפגש השבועי שהיה תמיד מקפיד להגיע, התחילו חיפושים אחריו.
לפי האייפון שלו התברר שהוא שכב על גבו מלא בקיאו וצרכיו כ-60 שעות לאחר שנפל בבית ושבר את גולגלתו.
הוא הובהל, לאחר שנמצא, לבית חולים ושכב שם כחודשיים מורדם ומונשם ללא סיכוי לחיות (לדברי הרופאים)
הסיפור נבדק גם על ידי המשטרה שלא מצאה מעשה פלילי אלא כנראה חש ברע, נפל במסדרון ביתו, עם ראשו על קצה המשקוף שם נפגע, זחל איך שהוא למיטתו ושם נמצא.

אם היו מגיעים אליו כמה שעות מאוחר יותר לא היו מוצאים אותו בין החיים - ממש נס.
כמו כן הוא נס רפואי אמיתי כי לא נתנו לו סיכוי לחיות ובטח לא לחזור לתפקד לאחר שמוחו נפגע, דימם ולאחר כמה ניתוחי ראש שעבר.
את עודד, שהוא אח של גיסתי, גידלתי כחמש שנים כשהיה בן 9-14, כי הייתי נשואה לאביו שהתאלמן לפני זה.
נתקלתי כבר בזמנו, בילד חסר ביטחון, מביט רוב הזמן למטה, מתלבט על כל דבר קטן שממש שיגע את כולם.
היום, כמה חודשים לאחר שהעירו אותו ושהיה בשיקום בבית לוינשטיין, הוא גר אצל אחותו - גיסתי ואחי שמטפלים בו וממשיך 3 פעמים בשבוע שיקום יומי בתה"ש.
תחושת כולם שהגיע הזמן שיתקדם כי הוא מתפקד טוב .

החלטתי לשוחח איתו ממרחק של כמה מטרים בגינת אחי ועם הפרעות ורעש מהסביבה, ולצלם את זה כדי לנתח אחר כך את שפת גופו.
מהשיחה אותה קיצרתי בסרטון, הגעתי למסקנה שמוחו החלים ואמרתי לו את מה שאני חושבת.
בשורה תחתונה, לדעתי הוא בטראומה מהנפילה וחושש לחזור לחיות לבדו ולהפסיק את השיקום שממלא את זמנו ונותן לו מסגרת, ושהוא מפחד שזה יקרה לו שוב, מה שמאד מובן.
מהשיחה אותה חתכתי כי היתה ארוכה יותר, ניתן ללמוד על שפת הגוף ועל הנאמר.

שאלות שהתעוררו אצלי:
הוא מביט עלי הרבה עם ראש מורד ועיניים כלפי מעלה שאני רואה בחלקן התחתון את הלבן של העיניים. האם זאת בושה? חוסר ביטחון? או משהו אחר שאני לא יודעת להסביר, והאם אני צודקת במה שאמרתי לו?